שומאן וברהמס, שניים מהמלחינים הגדולים של המאה ה-19, שאת יצירותיהם ננגן השבוע, חלקו לא רק אהבה למוזיקה, אלא גם אהבה לאותה אישה. המשולש הרומנטי אפוף המיסתורין בין רוברט שומאן, אשתו קלרה והמלחין המבטיח יוהנס ברהמס הוא אחד הידועים בהיסטוריה של המוזיקה, וממשיך לעורר עניין גם היום בזכות מכתבים פיוטיים ומלאי תשוקה שנשארו כתיעוד יפהפה לסיפור אהבה מיוחד
20.11.22 | מאת יעל קרת
1854
רוברט שומאן מנסה לשים קץ לחייו וקופץ מגשר אל מימיו של נהר הריין. הוא ניצל בזכות דייג עירני שמשה אותו מן המים, אך שפיותו אבדה לעד. מי ששמע על האירוע וחש לבית השומאנים בדיסלדורף, היה מלחין צעיר ומבטיח בשם יוהנס ברהמס פגש את בני הזוג שומאן לראשונה רק כמה חודשים קודם לכן, במפגש שהותיר חותם עמוק על כל המעורבים בו. שומאן שהיה כבר מלחין ותיק ומוערך, כתב כך לאחר הפגישה עם ברהמס:
רוברט שומאן מנסה לשים קץ לחייו וקופץ מגשר אל מימיו של נהר הריין. הוא ניצל בזכות דייג עירני שמשה אותו מן המים, אך שפיותו אבדה לעד. מי ששמע על האירוע וחש לבית השומאנים בדיסלדורף, היה מלחין צעיר ומבטיח בשם יוהנס ברהמס פגש את בני הזוג שומאן לראשונה רק כמה חודשים קודם לכן, במפגש שהותיר חותם עמוק על כל המעורבים בו. שומאן שהיה כבר מלחין ותיק ומוערך, כתב כך לאחר הפגישה עם ברהמס:
"הופיע כאן איש צעיר, שהפעים את כולנו עד מעמקים, ואני בטוח שיחולל תנועה גדולה בעולם המוזיקה, רק הבטנו בפניו וכבר ידענו הנה אחד פלאי!
במוזיקה שלו החל לחשוף אתרים מופלאים. כמו אחוזי כישוף נמשכנו אל המעגלים הקוסמיים של נגינתו שהפכו את הפסנתר לתזמורת של קולות מקוננים ומתרוננים לסירוגין."
לא רק רוברט התרשם מברהמס. גם אשתו, קלרה, שמה לב לאישיות יוצאת הדופן שלו:
"כמה נוגע ללב הוא לראות איש צעיר זה יושב ליד הפסנתר בפניו הצעירים, המעניינים, אשר כמו מזדככים בעת הנגינה, בידיו היפות, המתגברות בקלות שכזאת על כל הקשיים".
"כמה נוגע ללב הוא לראות איש צעיר זה יושב ליד הפסנתר בפניו הצעירים, המעניינים, אשר כמו מזדככים בעת הנגינה, בידיו היפות, המתגברות בקלות שכזאת על כל הקשיים".
ברהמס העריץ את בני הזוג שומאן
רוברט וקלרה היו ה"פאוור קאפל" של סצנת המוזיקה הקלאסית בגרמניה: הוא - מלחין נערץ ומבקר מוזיקה מפורסם, היא - פסנתרנית מצליחה שמופיעה ברחבי אירופה, וידועה כמוזה של בעלה. רוחה של קלרה שורה על רבות מיצירותיו של רוברט, ובמיוחד על הקונצ'רטו לפסנתר שהפך ליצירת הדגל שלה. ברהמס ראה בהם מנטורים וחברים קרובים.
כששמע על ניסיון ההתאבדות של רוברט, הוא רצה לעזור לקלרה בכל דרך אפשרית, בזמן שהמשיך לבקר את רוברט בבית החולים הפסיכיאטרי בו היה מאושפז. ברהמס עזר לקלרה לנהל את חיי הבית והמשפחה, בזמן שהיא ממשיכה לתחזק את הקריירה שלה. באופן טבעי, הזמן המשותף של השניים הוביל להתקרבות ביניהם ורגשותיו של ברהמס העמיקו.
כך הוא כתב לה ב-1855:
"אינני יכול לעשות שום דבר חוץ מאשר לחשוב עליך.
מה עשית לי? האם אינך יכולה להסיר את הכישוף שהטלת עלי?"
את הכמיהה הבלתי ממומשת לקלרה אפשר לשמוע במוזיקה מלאת התשוקה של ברהמס מאותן שנים, דוגמת הסימפוניה הראשונה שלו, שאותה החל לכתוב מיד לאחר הפגישה הראשונה עם קלרה ורוברט. כך כתב ברהמס לקלרה בזמן שכתב את הסימפוניה, אותה נשמע בקונצרט:
"בשמחה אכתוב לך רק באמצעות המוזיקה.
אבל יש דברים שעלי לומר לך, שאפילו מוזיקה לא יכולה להביע"
רוברט וקלרה היו ה"פאוור קאפל" של סצנת המוזיקה הקלאסית בגרמניה: הוא - מלחין נערץ ומבקר מוזיקה מפורסם, היא - פסנתרנית מצליחה שמופיעה ברחבי אירופה, וידועה כמוזה של בעלה. רוחה של קלרה שורה על רבות מיצירותיו של רוברט, ובמיוחד על הקונצ'רטו לפסנתר שהפך ליצירת הדגל שלה. ברהמס ראה בהם מנטורים וחברים קרובים.
כששמע על ניסיון ההתאבדות של רוברט, הוא רצה לעזור לקלרה בכל דרך אפשרית, בזמן שהמשיך לבקר את רוברט בבית החולים הפסיכיאטרי בו היה מאושפז. ברהמס עזר לקלרה לנהל את חיי הבית והמשפחה, בזמן שהיא ממשיכה לתחזק את הקריירה שלה. באופן טבעי, הזמן המשותף של השניים הוביל להתקרבות ביניהם ורגשותיו של ברהמס העמיקו.
כך הוא כתב לה ב-1855:
"אינני יכול לעשות שום דבר חוץ מאשר לחשוב עליך.
מה עשית לי? האם אינך יכולה להסיר את הכישוף שהטלת עלי?"
את הכמיהה הבלתי ממומשת לקלרה אפשר לשמוע במוזיקה מלאת התשוקה של ברהמס מאותן שנים, דוגמת הסימפוניה הראשונה שלו, שאותה החל לכתוב מיד לאחר הפגישה הראשונה עם קלרה ורוברט. כך כתב ברהמס לקלרה בזמן שכתב את הסימפוניה, אותה נשמע בקונצרט:
"בשמחה אכתוב לך רק באמצעות המוזיקה.
אבל יש דברים שעלי לומר לך, שאפילו מוזיקה לא יכולה להביע"
יוהנס וקלרה לא יכלו לממש את אהבתם כשרוברט היה בחיים אך גם לאחר מותו השניים התרכזו בקריירות המקצועיות שלהם ולא הירבו להיפגש. הם המשיכו להתכתב ולהביע את אהבתם, שבשלב זה כבר היה ברור שהייתה הדדית. עד אותו זמן קלרה התבטאה לגבי ברהמס רק במכתבים שכתבה לילדיה, בהם סיפרה להם עד כמה הוא עוזר לה כידיד. כעת היא הרשתה לעצמה לכתוב לו:
"לא עבר יום מבלי שארצה לכתוב לך… רק רציתי לומר לך שאני חושבת עליך כל הזמן. חשוב אתה גם עלי".
ברהמס ענה לה בתגובה:
דמייני אותי, כשאני יושב לפני מכתבך, ושותה את דברייך בצמא.
אני קם ושוכב לישון עם דמותך; בערבים אני יושב שעות בלא מעש והוגה בך..."
הקשר בין קלרה שומאן וברהמס
נמשך עד יום מותם, ועד היום לא ברור אם הם אי פעם מימשו את אהבתם. ברהמס, שלא נישא לעולם, הקדיש יצירות לקלרה, והיא ביצעה אותן בקביעות בקונצרטים שלה, אפילו ברסיטל האחרון שניגנה אי פעם שכלל את הווריאציות שכתב על נושא מאת היידן - אותן ננגן בגרסתן התזמורתית בסידרת הקונצרטים הבאה.
המשולש הרומנטי של רוברט, קלרה וברהמס, היה ללא ספק אחד המורכבים והמסקרנים של המאה ה-19, והלהבה שלו ממשיכה לבעור גם היום דרך המוזיקה מלאת הפאתוס והרומנטיקה שהשלושה השאירו לנו.
תרגום מכתבים לעברית: טל רוקמן, מיכאל אייזנשטדט
דמייני אותי, כשאני יושב לפני מכתבך, ושותה את דברייך בצמא.
אני קם ושוכב לישון עם דמותך; בערבים אני יושב שעות בלא מעש והוגה בך..."
הקשר בין קלרה שומאן וברהמס
נמשך עד יום מותם, ועד היום לא ברור אם הם אי פעם מימשו את אהבתם. ברהמס, שלא נישא לעולם, הקדיש יצירות לקלרה, והיא ביצעה אותן בקביעות בקונצרטים שלה, אפילו ברסיטל האחרון שניגנה אי פעם שכלל את הווריאציות שכתב על נושא מאת היידן - אותן ננגן בגרסתן התזמורתית בסידרת הקונצרטים הבאה.
המשולש הרומנטי של רוברט, קלרה וברהמס, היה ללא ספק אחד המורכבים והמסקרנים של המאה ה-19, והלהבה שלו ממשיכה לבעור גם היום דרך המוזיקה מלאת הפאתוס והרומנטיקה שהשלושה השאירו לנו.
תרגום מכתבים לעברית: טל רוקמן, מיכאל אייזנשטדט
